החלטה בתיק בש"פ 11637/04

           לפני בקשות להעברת מקום דיון על-פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

העובדות וההליכים

1.        כנגד המשיבים הוגשו (ביום 16.12.04) כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, המייחסים להם עבירות הקשורות לרציחתו של השופט עדי אזר, אשר כיהן כשופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיבים בבש"פ 11637/04 (להלן - זוזיאשווילי ונחמני) הואשמו, בכתב אישום אחד, ברצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)) ובקשירת קשר לביצוע רצח (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין). זוזיאשווילי הואשם גם בעבירת סיוע לבריחה (עבירה לפי סעיף 258(1) לחוק העונשין), ואילו נחמני הואשם גם בעבירת בריחה ממשמורת חוקית (עבירה לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין). כן הואשם נחמני במספר עבירות נוספות שעניינן החזקה ונשיאת נשק, זיוף, התחזות ושיבוש מהלכי משפט. כנגד המשיב בבש"פ 11739/04 (להלן - חג'בי), הוגש כתב אישום המאשימו בעבירת סיוע לרצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין). כנגד המשיב בבש"פ 11638/04 (להלן - ארג'ואן) הוגש כתב אישום המאשימו בעבירה של החזקת נשק (עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין), ובעבירה של נשיאת נשק (עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין).

2.        על-פי הנטען בכתבי האישום, קשרו זוזיאשווילי ונחמני קשר לביצוע רצח שופט, במטרה להביא לשחרורו של זוזיאשווילי מהכלא. לשם כך, דאג זוזיאשווילי לשחרורו של נחמני לחופשה, בעוד שנחמני ינצל את חופשתו לטובת בריחה מהכלא. בינתיים גייס זוזיאשווילי את חג'בי לטובת הסעתו של נחמני ליעדים שונים לביצוע אפשרי של רצח שופט. לדברי המבקשת, במהלך חודש יולי 2004, איתר נחמני את כתובת ביתו של השופט אזר, וביצע מספר תצפיות ומעקבים, ביחד עם חג'בי. ביום 19.7.04 הגיעו נחמני וחג'בי לביתו של השופט אזר, ומשהגיע השופט לביתו, דלק אחריו נחמני, ירה בו, והרגו במקום, כך לטענת המבקשת. לאחר ביצוע המעשה הטמין נחמני את האקדח במקום מסתור בחוף מכמורת. שבוע לאחר מכן, התקשר נחמני לארג'ואן, שהסיעו ברכבו לחוף במכמורת. נחמני נטל את הנשק המוסתר והעבירו לחוף פלמחים בסיועו של ארג'ואן.

3.        עם הגשת כתבי האישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר לו הסמכות המקומית לדון בכתבי האישום (סעיף 6 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"), פנתה המבקשת (ביום 21.12.04) בבקשה להעביר את מקום הדיון בעניינם של ארבעת המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים, בתגובה לבקשה, ביקשו לדחותה ולהותיר את מקום השיפוט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

טענות הצדדים

4.        המבקשת מודה כי מבחינת שיקולי הנוחות והיעילות היה עדיף לקיים הדיונים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. אולם למרות שיקולים אלה, סבורה המבקשת כי ראוי להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. לדבריה, האירוע קשור לתפקידו השיפוטי של השופט אזר, וקיימת זיקה הדוקה בין קורבן הרצח ליתר שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהכירו אותו ועבדו עמו. המבקשת מצביעה על כך כי בתיקים נשואי כתבי האישום אמורים להעיד מספר שופטים המכהנים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, או כאלה שכיהנו בו בעבר, הגם שהם אינם עדים מטריאליים. זאת ועוד, עובר לביצוע הרצח נבדקה אפשרות רציחתם של שופטים אחרים המכהנים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. נוכח נסיבות אלה, המבקשת סבורה כי, ככלל, עדיף שעניינם של המשיבים לא יתברר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לטענתה, הטעם הטוב וההקפדה על מראית פני הצדק מצדיקים את העברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים. יחד עם זאת, המבקשת מבחינה בין המשיבים השונים. לדבריה, השיקולים להעברת משפטם של זוזיאשווילי ונחמני, הדמויות המרכזיות בפרשה, חזקים מהשיקולים להעברת משפטם של חג'בי וארג'ואן. אשר לחג'בי, מעשיו קרובים ללב ביצוע העבירה, אולם בינתיים נחתם עמו הסכם עד מדינה. ככל שהסכם זה יקוים לא יתנהל דיון בעניינו, אך אם ההסכם לא יקוים, השיקולים להעברת מקום משפטו חזקים. אשר לארג'ואן, מיוחסת לו עבירת אחזקת נשק, ומעורבותו בפרשה הנה, באופן יחסי, שולית. משכך, השיקולים להעברת משפטו חלשים בהשוואה ליתר המשיבים.

5.        המשיבים, כל אחד מטעמיו הוא, מתנגדים להעברת מקום הדיון לירושלים. לטענת נחמני וזוזיאשווילי, המבקשת אינה מצביעה על טעם המצדיק העברת מקום הדיון. לטענתם, הליך של העברת מקום דיון אינו בא להחליף הליך של פסלות שופט, וממילא לא נטען כי מי מהשופטים אשר עתידים לישב בתיק נגועים במשוא פנים כלשהו. עוד הם טוענים, כי על המבקשת היה לבסס תשתית ראייתית לכך שקיימת מניעות של כלל השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לדון בעניינם. לשיטתם, עצם העובדה כי המבקשת היא זו שיוזמת את ההליך, די בה כדי לדחות את הבקשה, שכן לנאשם יש זכות להישפט במקום ביצוע העבירה. הם מוסיפים, כי אין זה סביר לחרוג מהמדיניות הנוהגת אצל המבקשת, לפיה גם כאשר מושמעים איומים או מתבצעות עבירות כלפי נושאי תפקידים אין מעבירים את מקום הדיון. לדבריהם, אין להם כל טרוניה כלפי בית המשפט בתל-אביב, והם אף סבורים כי דווקא בית משפט זה יוכל "להוציא את האמת לאור" בצורה טובה יותר מכל בית משפט אחר. לטענתם, העדויות הצפויות של השופטים במשפט נושאות אופי טכני ואין בהן כדי להצדיק את העברת מקום הדיון. זאת ועוד, העברת מקום הדיון לירושלים, לא תפתור את הבעיה עליה מצביעה המבקשת, שכן השופט אזר היה מוכר גם לשופטים בירושלים. הם מצביעים על כך כי מסכת השיקולים הרגילה בדבר העברת מקום דיון מבוססת על מאזן הנוחות ושיקולי יעילות. לאור העובדה כי המעשה בוצע באזור המרכז, החקירה בוצעה על-ידי יחידת החקירות בתל-אביב, ומרבית עדי התביעה מתגוררים בתל-אביב, אין הצדקה במקרה דנן להעביר את מקום הדיון. לטענות אלה מצטרף גם ארג'ואן. הוא מוסיף וטוען, כי אין למבקשת מעמד בבקשה מסוג זה, שכן אין זה מתפקידה לדאוג לאינטרסים של הנאשם, המעוניין לקיים את המשפט בתל-אביב. זאת ועוד, מעורבותו בכל הפרשה הנה שולית ואף אינה נוגעת באופן ישיר לרציחתו של השופט אזר. אשר לחג'בי, התנגדותו להעברת מקום הדיון מבוססת על הסכם עד המדינה שחתם, הקובע כי כתב האישום כנגדו יבוטל אחר העדתו בבית המשפט. לטענתו, העברת מקום הדיון עלולה לסרבל ולהקשות על הקשר בינו לבין סניגורו ולבין המבקשת.

המסגרת הנורמטיבית

6.        העברת מקום דיון בין איזור אחד למשנהו, כפי המתבקש במקרה דנן, מוסדרת בסעיף 78 לחוק, שזו לשונו:

"העברת ענין למקום אחר

ענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפטמחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר ; ובלבד שלא תינתן הוראה לפי סעיף זה לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו".

אכן, המחוקק הסמיך את נשיא בית המשפט העליון - או משנהו - להעביר דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר הגם שמצויים הם במקומות שונים (והשוו סעיף 49 לחוק).  סמכות זו מניחה כי בית משפט במקום מסויים הוא המוסמך באופן עקרוני לדון בהליך מבחינת כללי הסמכות המקומית, ובו נפתח על כן ההליך. לקיום הדיון במקום שונה, בו אין על פניו סמכות מקומית לבית המשפט, נדרשת הוראה מיוחדת המעבירה את מקום הדיון. כזו היא הוראת סעיף 78 לחוק. הסמכות ישנה, על כן, והשאלה היא ממילא שאלה של שיקול דעת. אימתי יוחלט על העברת מקום הדיון כאמור? התשובה לשאלה זו טמונה בפרשנותו של סעיף 78 לחוק ותכליותיו. אכן, ביסוד סעיף 78 לחוק מונחות תכליות שונות. הפעלתו הראויה של שיקול דעת במסגרת סעיף 78 היא פרי איזון ראוי בין התכליות השונות.

7.        התכלית הראשונה העומדת ביסוד סעיף 78 לחוק היא חשיבותם של כללי הסמכות המקומית. המחוקק הראשי ומחוקק המשנה קבעו הסדרים מדוייקים ומפורטים באשר לשאלה היכן צריך לידון נושא זה או אחר. כך, למשל, בהליכים אזרחיים (ראו תקנות 3-7 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). כך גם בדין הפלילי, נשוא ענייננו. כללים אלו של סמכות מקומית מבוססים לרוב על זיקות בין נושא הדיון או הצדדים לו ובין בית המשפט הנדון, ובאים הם להגשים תכליות משל עצמם. אשר על כן, לא על נקלה יועבר מקום הדיון תוך ייתור הכללים שנקבעו בדין לעניין הסמכות המקומית. טול למשל את כללי הסמכות המקומית שבדין הפלילי, שעל יסודם נקבע בית המשפט המוסמך במקרה נשוא הליך זה. בדין הפלילי נקודת המוצא שאינה שנויה במחלוקת היא כי הסמכות המקומית לדיון בעניינו של נאשם צריך שתהיה במקום מגוריו או במקום ביצוע העבירה (סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי). כללים אלה מבוססים על ההנחה כי קיום הדיון בקרבת מקום מגורי הנאשם או מקום ביצוע העבירה יקל עליו בהתמודדות עם ההליך הפלילי ובניהול הגנתו. ניהול המשפט בזיקה למקום ביצוע העבירה יקל, לרוב, גם עם התביעה בניהול פרשת ההוכחות. קביעה זו של כללי סמכות מקומית אינה, איפוא, עניין טכני. מבוססת היא על גישה עקרונית השואבת את כוחה מן ההכרח להבטיח קיומו של משפט הוגן לנאשם ולאזן במידת מה את מעמדו אל מול המאשים-המדינה. פתיחת הליך פלילי כנגד אדם היא צעד הרה גורל עבורו. כרוכות בה פגיעות רבות בזכויות יסוד של הפרט - פרטיותו, שמו הטוב. חירותו מועמדת בסיכון. עליו להגן על עצמו. במסגרת זו, קביעת מקום השיפוט במקום מגוריו של הנאשם או במקום ביצוע העבירה היא חשובה להבטחת האינטרסים של הנאשם. יש בה, על פניו, כדי לקדם את נוחות הנאשם בניהול משפטו, בשל הקרבה למקום מגוריו. יש בה כדי להקטין את החשש כי הנאשם יאלץ לנהל את משפטו הרחק ממרכז חייו, וזאת לצד הקשיים הקיימים ממילא בהתגוננות בפני אישום פלילי.

8.        זאת ועוד, קביעת מקום השיפוט - לחלופין - כמקום ביצוע העבירה מקובלת במדינות רבות, בעיקר מדינות בהן השפיטה היא בפני חבר מושבעים, וזאת כביטוי לרעיון לפיו נאשם צריך שישפט בתוך הקהילה בה הוא חי ובה בוצעה העבירה (ראו Federal Rules of Criminal Procedure, Rule 18 (ארה"ב); G. Williams, "Venue and the Ambit of Criminal Law", 81 L.Q.R.276 (1965);R. v. Snowden [1986] NZLR 239). אמת, בישראל אין תחולה של ממש ל"רציונל הקהילתי" של שיטת המושבעים; ועדיין יש טעם בקריטריון מקום ביצוע העבירה, בו הנגישות לעדים, לראיות ולחומר החקירה זמינה יותר. כלל אחיד של סמכות מקומית מקדם אף את השוויון בפני החוק, בנטרלו את החשש מפני בחירת מקום שיפוט משיקולים לא ראויים. הנה כי כן, השמירה על זכויות היסוד של הנאשם, יכולתו לנהל את המשפט כראוי ושיקולים נוספים (ובהם אף היעילות המערכתית של רשויות החקירה, התביעה והשפיטה), מבססים את חשיבות ההקפדה על כללי הסמכות המקומית שבדין הפלילי. יש לזכור, עם זאת, כי לעיתים קיימות זיקות הקושרות את כתב האישום לבתי משפט או למחוזות שונים (ראו, למשל, בש"פ 1116/04 ברדיצ'בסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרים אלה מסור לתביעה הפלילית שיקול דעת בבחירת מקום העמדתו לדין של הנאשם. אין זה מתחייב כי הדיון יתנהל בקרבת מקום מגוריו של הנאשם. הדיון עשוי להתקיים בקרבת מקום ביצוע העבירה, למשל, כדי להימנע מהטרחת עדי התביעה לבית משפט מרוחק (ראו, לדוגמא, בש"פ 8679/03 שאוגי אבו סקיק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 

9.        יחד עם זאת, התכלית בדבר מעמדם וחשיבותם של כללי הסמכות המקומית בדין הפלילי - מקום מגוריו של הנאשם או מקום ביצוע העבירה - אינה התכלית היחידה העומדת בבסיס הפעלת שיקול הדעת במסגרת סעיף 78 לחוק. תכלית שניה היא התכלית שעניינה הגשמה של אינטרסים נוספים וזכויות אחרות שיש בהם כדי להצדיק את העברת מקום הדיון. זו "התכלית הספציפית" של סעיף 78, שעשויה לחרוג מכללי הסמכות המקומית הרגילים. קיימות נסיבות, בהן סעיף 78 משרת גם הוא את הרעיון שיש לקדם את נוחות הנאשם ולאזן במידת מה את מעמדו אל מול המאשים-המדינה. אכן, לא פעם השימוש בסעיף 78 נועד לקדם את הנוחות של הנאשם לנהל את המשפט בקרבת מקום מגוריו או בזיקה למקום הימצאם של עדי ההגנה (ראו, למשל, בש"פ 9516/01 ח"כ ד"ר עזמי בשארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 138/04 בר-ניסים גיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1425/02 מחמד בן עותמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לצד אלה, קיימות נסיבות בהן יהיה באינטרסים או בזכויות אחרים המוטלים על הכף, כדי להביא למסקנה לפיה יש לסטות מכללי סמכות מקומית אלו ולקבוע מקום שיפוט שאינו קשור במקום ביצוע העבירה או במקום מגוריו של הנאשם. כך, למשל, מקרים בהם העברת מקום הדיון מתבקשת על ידי מי מן הצדדים להליך מטעמי מהירות ההכרעה בבית משפט אחר שהעומס עליו פחות (ראו בש"א 1293/00 אישי ישיר - חברה לביטוח בע"מ נ' רוימי (לא פורסם), והשוו Crimes Act 1961, § 322 (ניו זילנד)). יכולה היא להיות מבוססת על רצון מי מהצדדים להביא לדיון בפני בית משפט אחד במספר כתבי אישום נפרדים אם מטעמי יעילות ואם מטעמי ענישה מידתית של הנאשם (ראו ב"ש 129/80 ינאי נ' עיריית חיפה, פ"ד לד(3) 782, והשוו Doyle & Hodge, Criminal Procedure in New Zealand (3 ^rd. ed. 1991) 138. ראו גם בש"פ 8364/01 בולוטין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). רשימת המקרים והאיזונים בהקשר זה אינה רשימה סגורה.

10.      בליבו של סעיף 78 לחוק - והפעלת שיקול הדעת שבמסגרתו - מצוי על כן הצורך באיזון בין האינטרסים והעקרונות השונים. יש לשמור על חשיבותם של כללי הסמכות המקומית שנקבעו ועל הפעלה שוויונית שלהם. יש בהם כדי להגן על אינטרסים חשובים של הנאשם. יחד עם זאת, אלה אינם האינטרסים היחידים שיש לשקלם בהפעלת הסמכות לפי סעיף 78. אכן, לעיתים נכון לסטות מכללים אלו של הסמכות המקומית לשם הגשמתם של אינטרסים וזכויות אחרים. הליך זה אינו אלא הליך של איזון בין התכליות השונות. מהו טיבו של איזון זה? נראה כי אמת המידה העיקרית שיש לאמץ בהקשר זה של איזון היא הצורך בהבטחת הליך דיון הוגן, צודק ויעיל, ובהבטחת מראה פני קיומו של הליך כזה, והבטחת האמון במערכת בתי המשפט הנגזר מכך, תוך שקילת כל הנסיבות של העניין (ראו גם סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי; השוו Criminal Code of Canada, §599(1)). אמת, נקודת המוצא היא, כאמור, כי השיפוט צריך שיהיה במקום ביצוע העבירה או במקום מגוריו של הנאשם. אולם לעיתים מוצדקת סטיה מעקרון יסוד זה על מנת להגשים אינטרסים חשובים אחרים הקשורים בניהול הוגן, צודק ויעיל של ההליך הפלילי, במראית פני קיומו של הליך הוגן, צודק ויעיל, ובאמון במערכת בתי המשפט הנגזר מכך. זהו, בסופו של יום, אינטרס שאינו של הנאשם בלבד, אלא של החברה כולה. 

11.      אחד המקרים האפשריים להעברת מקום הדיון בדין פלילי - תוך סטיה מכללי הסמכות המקומית בדבר שיפוט במקום ביצוע העבירה או במקום מגוריו של הנאשם - הוא מקרה בו מתעורר ספק באשר לשאלה אם ראוי הוא כי ההליך יתנהל בפני שופטים בבית המשפט המוסמך עקרונית לדון באישום על פי כללי הסמכות המקומית הרגילים. המדובר במקרים בהם העברת הדיון מתבקשת לא בשל טעמי נוחות או יעילות, שהם בעיקרם "חיצוניים" לאישום עצמו, אלא בשל טעמים מהותיים יותר, הקשורים דווקא בהליך עצמו. אלו טעמים "פנימיים" הקשורים לעצם השפיטה של שופטי בית המשפט המוסמך לדון באישום המסויים. בחלק ממקרים אלו העברת מקום הדיון מתבקשת הלכה למעשה בשל פסלות פוטנציאלית של כלל שופטי בית המשפט מלדון בתיק הנדון. העברת מקום הדיון במקרה מעין זה - תוך סטיה מכללי הסמכות המקומית - מבוססת על כן על חשיבות ניהולו של הליך הוגן, כמו גם על טעמי יעילות שעניינם מניעת הצורך בהגשת בקשות פסילה חוזרות ונשנות תוך העיכוב בבירור אשמתו של הנאשם. ודוק: נקבע לא פעם כי בקשה להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק אינה מהווה תחליף להגשת בקשה לפסילת שופט על פי סעיף 77א לחוק (ראו בש"פ 6597/99 בן יקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 8398/04 שאהין גזמאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משמעות הדבר היא כי לא ניתן לבקש העברת מקום הדיון בשל טענה כי השופט שאמור לשבת בדין נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. יחד עם זאת, במקרה בו מוכח כי קיימת טענת פסלות ממשית כלפי כל אחד משופטי כל בית המשפט הנדון, במובן זה שיהא השופט אשר יקבע לדון בתיק אשר יהא - סביר הוא כי יפסל מלשבת בדין, ניתן לקבוע כי בשל חשש פסלות זה יועבר מקום הדיון לבית משפט המצוי במקום אחר במסגרת הסמכות לפי סעיף 78 לחוק. מטבע הדברים, מצב שכזה עשוי להתרחש - אם בכלל - בעיקר בבתי משפט בהם מכהנים שופטים ספורים; יקשה לשער קיומה של טענת פסלות טובה כלפי כל שופטיו של בית משפט מחוזי או של בית משפט שלום במקום מרכזי. בעל הדין המבקש את העברת מקום הדיון מטעם זה צריך להניח יסוד מספיק לטענה לפיה כל שופט שישב לדין יהא נגוע בחשש ממשי למשוא פנים. עליו להניח תשתית לקיומו של חשש אובייקטיבי למשוא פנים. לא די בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין. המדובר בנטל הוכחה כבד שבכבדים, שלא בקלות יורם על ידי בעל דין (ראו למשל בש"פ 5562/03 מדינת ישראל נ' ליאורה גלאט-ברקוביץ (לא פורסם); בש"א 4386/04 עמוס גבעון נ' יצחק אלישע (לא פורסם); ודוק סעיף 77א(א3) לחוק). אפשרות שכזו תתקיים במקרים נדירים ומיוחדים לא רק מעצם טיבם, אלא גם בשל הנחת היסוד לפיה מקצועיות השופטים, יושרם ואי תלותם מאפשרים להם לדון באופן עקרוני בכל מקרה הבא לפניהם ללא פניות וללא משוא פנים. לא בקלות תופרך חזקה זו, ומכאן שהנטל על הטוען להעברת מקום הדיון בהקשר זה, הוא נטל כבד. בהיעדר הוכחה כאמור או טעמים אחרים להעברת מקום הדיון, אין הצדקה לסטיה מכללי הסמכות המקומית הרגילים וממילא אין מקום כעניין שבעקרון להעברת מקום הדיון.

12.      כלום מוגבלת העילה להעברת מקום הדיון מטעמים "פנימיים" להוכחה של פסלות פוטנציאלית של כל שופטי בית המשפט? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. לצד מצבים אפשריים אלו, תתכנה נסיבות נוספות בהן אין זה ראוי כי הדיון בתיק מסויים - ובאישום מסויים - יתקיים בבית משפט זה או אחר, הגם שעקרונית מוסמך הוא לשבת בדין, והגם שאין בסיס לעילת פסלות כנגד כל אחד משופטיו. המדובר באותם מקרים מיוחדים ונדירים, בהם סוג האישום, זהות הנאשם או נסיבות ביצוע העבירה הנדונה בכתב האישום, הם כאלה המובילים למסקנה כי הגם שאין בהכרח עילת פסלות כנגד כל אחד מהשופטים בבית המשפט האמור, אין זה ראוי כי ההליך יתברר בבית משפט זה. זאת, מטעמים הקשורים בהבטחת מראית פני קיומו של הליך צודק והוגן ובהבטחת אמון במערכת בתי המשפט, הנגזר מכך (ראו ב"ש 533/82 מדינת ישראל נ' צדיק, פ"ד לו(3) 222; בש"פ 7555/03 מאיר מתתיהו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1962/04 דן שרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); והשוו Her Majesty the Queen v. Robson [2004] 62 W.C.B. (2d) 616 (Ont. C.J.)). כך, למשל, אם שופט או בן משפחתו הוא צד להליך המתנהל (השוו סעיף 24 לחוק וראו בש"א 7482/01 היימן נ' דרורי (לא פורסם)). כך עשוי להיות גם כאשר בעל הדין נמנה על עובדי בית המשפט (בש"פ 1259/05 מדינת ישראל נ' שחר (לא פורסם); בש"א 8478/03 עוז נ' פסו (לא פורסם). ודוק, אפילו התקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות מעין אלו, אין בהן די. יש לאזן אותן כנגד התכליות העומדות ביסוד כללי הסמכות המקומית הקובעים כי שפיטת נאשם תהא במקום ביצוע העבירה או במקום מגוריו. רק אם הצורך בהעברת מקום הדיון גובר על האינטרס של הנאשם בבירור משפטו על פי כללי הסמכות המקומית הרגילים  - ככל שהוא מתנגד להעברת הדיון - יועבר מקום הדיון לבית משפט המצוי במקום אחר. איזון זה יעשה על בסיס התוצאה שיהא בה כדי להביא לניהול הוגן צודק ויעיל של ההליך הפלילי.